רכישת חברות- רכישה מלמעלה ורכישה מלמטה

עו"ד נועם קוריס בטוויטר

עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס

עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק

עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com

עו"ד נועם קוריס בבלוגר

עו"ד נועם קוריס בלינקדין

עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג

עו"ד נועם קוריס בתפוז

עו"ד נועם קוריס ב simplesite

עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס

מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד נועה מאיר

מאמרים מאת עו"ד יפית לוי

מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן

מאמרים מאת עו"ד  עינב זכאי

מאמרים מאת עו"ד  איתי ריזניק

מאמרים מאת עו"ד   ארז פרסי

רכישה מלמעלה ורכישה מלמטה

ניקח את הדוגמה של זיקה אלקטרודות, היא הייתה בפירוק מוחלט, הבנקים היו מובטחים והיו חובות של מאות מיליונים שלא נפרע. הפעילות של המפעל נמכרה במסגרת מכרז למישהו חיצוני. החברה עצמה נשארה בפירוק. בגלל המהלך הזה, נוצר הסדר והישות המשפטית המשיכה להיות קיימת. בסופו של דבר, זיקה כחברה, עברה הסדר והיא קיימת, אבל לא היה כסף לשלם את כל חובות העבר, המשיך להתנהל פירוק אבל החברה עצמה עברה הסדר. מה שיפה שאותה חברה, יש לה בצד פירוק של העבר. במקרה של זיקה, היה למפעל ערך והפעילות נמכרה דרך פירוק. התמורה הועברה לבנקים. שכנענו את הבנקים שהמכירה של השלד תתבטל תמורת זה שיעשה הסדר.

מי שקנה את השלד הציבורי, למעשה קנה מניות, הוא הפך להיות בעל השליטה בחברה (רכישה מלמעלה- את הבעלות), באיזה תנאי? שיש הסדר נושים. מי שקנה את הנכסים של החברה או את הפעילות שלה (רכישה מלמטה). מה ההבדל? אמרנו שיש לחברות נכסים שבמהותם בפירוק הם נעלמים, בהסדר הם ממשיכים להתקיים, אם מדובר בחברה ציבורית, יש לכך ערך. הפסדים לצרכי מס, מכרזים. מי שקנה נכסים מקבל רק את הנכס, לא את המעטפת של החברה ומה שיש בה. רכישה מלמעלה עדיפה מרכישה מלמטה בכפוף לזה שאפשר לבצע ברכישה מלמעלה הסדר נושים.

ניהול חברות בקשיים – הלכה למעשה

אחת הבעיות המרכזיות בארץ לעומת חו"ל היא שבארץ חברה שמגיעה לחדלות פירעון זה בד"כ בשלב מאוחר מדי בעיקר בגלל המנטליות של הישראלים להגיד "יהיה בסדר". במקרה הטוב כשעומדים להציע אותך כבעל תפקיד מיידעים אותך במקרה הטוב תוך 72 שעות, ולפעמים אתה לא יודע דבר וזה נעשה בין רגע. בכלל בעניין לוחות הזמנים, צריך להבין שזה עסק שנמצא בקריסה.

הזמן הזה שיש לך, זמן הלמידה הקצר והזמן הלחוץ, יוצרים נסיבות לא פשוטות שמשליכות על הגורמים השונים:

1.      עובדים שעלולים לאבד את מקום עבודתם ולא קיבלו משכורות אחרונות, יש להם חוסר במשכורות עבר.

2.      המנהלים והבעלים- מפעל חייהם עולה באש, לעיתים גם ערבים אישית על החובות. פתאום מגיע בעל הבית החדש והם לא יודעים איך להתמודד עם זה.

3.      חוסר שיתוף פעולה בין העובדים למנהלים.

בתיק שבירו, כל הגורמים התלוננו על כך שהם נשארו במפעל, כמה ימים אחרי שטיפלו בתיק, נודע לעו"ד מהבנקים שיצאה סחורה לנושה. לאחר בירור הסתבר שהדבר אושר על ידי אחד האחים שנשאר כמנהל. כשנשאל על כך הוא מירר בבכי ואמר שאיימו על החיים של משפחתו אלא אם כן תישלח הסחורה. יש יתרון עצום בכך שנעזרים באותם מנהלים ובעלים ומצד שני זה גורר המון לחצים ומערכות יחסים שונות שמעיקות על התהליך.

4.      ספקים – הספק עשה עבודה ולא יקבל שכר, רק מזה הוא יכול לקרוס.

בורטהיימר הגיעו ספקים לפני שבועיים ודרשו להוציא סחורות מהחנויות. חברת החשמל / בזק בעבר היו מנתקים ולאחר מכן הגיעה פסיקה שמנעה מהם.

תניית שימור בעלות- הספק כותב בחשבונית שהסחורה תעבור לבעלותך רק לאחר שאתה משלם לו עליה. פס"ד קולומבו כתב שאין תוקף לדבר הזה, הוא רק רצה להבטיח בטוחה אך היא לא רשומה כמו שצריך ולכן לא תקפה. בפס"ד קידוחי הצפון- הפכו את ההלכה והעליון קבע שיש תוקף בתנאים מסוימים, תלוי בנסיבות. החלו להגיע מכתבים מעו"ד שטענו שכל חלק מהסחורה שלהם. ההלכה נהפכה וקבעו נסיבות מאוד קיצוניות ומחמירות שחלות רק במקרים שהסחורה לא עברה.

5.      לקוחות – יש פרויקט והחברה נכנס לפירוק, סיטואציה לא פשוטה.

6.      חברה שבונה דירות – מה קורה אם הרוכשים לא מקבלים את הדירות שלהם? לדוגמה בתיק חפציבה, הרוכשים פלשו לדירות.

7.      בנקים – המנהל שנתן אשראי לחברה, הקידום / הבונוס השנתי שלו בסיכון. הם יותר מתוחכמים.

8.      נושים – מאיימים כדי לקבל את כספם.

נעשה סדר בתהליכים מרגע המינוי:

מהלך ראשון - מרגע שמונית אתה אחראי,  אתה צריך לבצע השתלטות על העסק, ספירות קופות, ספירות מלאי, החלפת מנעולים, לוודא שקיים ביטוח (ישנה רשימה באתר).

תיק רובננקו- בנתה שכונה שלמה במודיעין, ראו כי כל השב"חים ישנים שם. האחראי גירש את כולם באמצעות הקמת גדרות. אחרי מספר ימים הבחינו בשערים שפתחו שם. ורק באמצעות "תשלום כספי" הצליחו לשכנע את השומר לסלק את כולם.

מה התפקיד המרכזי? לשמור על העסק כעסק חי, צריך לעצור את הקריסה שלו. לדוגמה במגה, אוסם וקוקה קולה הפסיקו את הסחורה. ביהמ"ש בהקפאת הליכים יכול לכפות על ספק להמשיך לקיים את ההסכם.

גיבוש תכנית הבראה – על אף כי אין מספיק זמן מרגע המינוי, צריך להגיש (אסור להיות בגירעון ולכן צריך לבדוק כל פרויקט מבחינה כלכלית, צריך להכניס מימון).

הסדר נושים – וזאת לפני שאתה מבין מה הבעיות בעסק.

יש שיגידו שכל זה שווה בגלל השכ"ט.

בשנים האחרונות התפתחה תופעה מכוערת שעו"ד שולחים עשרות מכתבים שמאיימים לתבוע אישית, נושה אף הפעיל חברת יח"צ נגד הנאמן ו"גמרו" עליו בתקשורת. חברת היח"צ פרסמה לבסוף שהיא נותנת שירותים לנושה הספציפי והשופטת אלשייך הטילה 120,000 ₪ הוצאות.

כשאתה מנהל את העסק, אין לך זמן לכתוב בקשות, תגובת כנ"ר וכן הלאה.

אירוע קלאבמרקט

רשת הסופרים השלישית בגודלה במדינת ישראל לאחר שופרסל ומגה, 118 סניפים ממטולה עד אילת, כמעט 4,000 עובדים, כולל חברת בת, מחזור של למעלהמ-3 מיליארד בשנה. הקריסה שלה קרתה בפיק של הפיק, לאחר עונת הפסח (עונה שנחשבת לרווחית מאוד). כל ענף הקמעונאות היה תקוע בקריסה הזו, כל ספק ביגוד, אלקטרוניקה ומזון. שטראוס לדוגמה ספגה 85 מיליון הפסד. היה צריך להתחיל לשלם את התשלומים של רכישות הפסח. הרשת הייתה בבעלות גופים חזקים, משפחת בורוביץ (בעלים של אל-על) ויוסי רוזן (מנכ"ל החברה לישראל) והיה דירקטוריון חזק. גם העיתוי, מבחינת התחרות בענף, הייתה קלות בלתי נסבלת להיכנס לענף. הציבור רגיש לכל הפחתה במחיר והרגישו את זה. הרשת הפסידה וזיהו בעיות, בתיאום עם הבנקים לקחו רו"ח ועבדו על תכנית הבראה במשך כמה חודשים. במסגרת התכנית, היו צריכים להזרים 100 מיליון לרשת, 90 מיליון מהבנקים ו-10 מיליון מהבעלים, הבעלים הזרימו 8.5 מיליון שבועיים לפני הקריסה.

כשבאו לישיבה הסופית לחתום עם הבנקים על ההסכם החדש, אמר רוה"ח לפי הנתונים של החודש האחרון יכול להיות שההבראה תיקח יותר זמן. אחד הבנקים הקטנים אמר שהיה בסה"כ 7% מהאשראי לרשת ואם זה המצב לא מתכוון להשתתף. הוא סבר כי התוצאה תהיה כמו בתיק זאבי, שהגדולים יקנו ויוציאו אותו החוצה. הבנקים סברו כמוהו וקמו והלכו. בעלי הרשת ישבו המומים לקראת הפירעון של התשלומים בתקופת הפסח ואין אשראי. הבינו שישנה בעיה גם מבינת ניהול. סיטואציה לא פשוטה.

ביקשו בקשה להקפאת הליכים כדי להרוויח זמן כדי להחזיר את הבנקים למשחק. יום לאחר מכן ב10 בבוקר, דווח שקלאבמרקט קרסה וכל ענף הקמעונאות בפנים. השופטת אלשייך הבינה שמדובר בסיכוי לא פשוט להבריא את הרשת ולא החליטה במעמד צד אחד וקבעה לדיון במחוזי ת"א, רק עו"ד ששייכים היו באולם. צריך להבין מה האלטרנטיבות: מה היה קורה לנושים אם היה פירוק? במקרה של קלאבמרקט, מתוך 118 סניפים שהיו לרשת, 115 סניפים היו מושכרים, כלומר למעלה מ97% נדל"ן מושכר. מה יש להם ברשת? מלאי, מקררים, מס' רכבים וזהו. המלאי הזה שבערכים רגילים היה שווה כ-120 מיליון וכדי למכור אותו צריך להחזיק את הסניפים פתוחים, אלטרנטיבת הפירוק הייתה אפס מוחלט. הבנקים העריכו שיקבלו פחות מ10% מהחובות המובטחים שלהם (שעבודים צפים), החובות היו למעלה מ1.7 מיליארד ₪. ומה לגבי כל העובדים?

אנחנו לא היינו בתיק בדקה שהוגשה הבקשה, התחלנו לקבל טלפונים, עוה"ד מטעם ההסתדרות פנתה, מישהי מהכנ"ר, לא משהו מיוחד. גם לא היינו בדיון למחרת בבוקר בביהמ"ש.

בבוקר הפרסום, לאחר הדיון הראשון, נודע לעו"ד נס כי השם של המשרד עלה במסגרת בחינת המפרקים הפוטנציאלים, ולאחר מכן קיבלו הודעה לנייד כי הם מונו.

מה היה באותו דיון? מסתבר שרוב עוה"ד שייצגו נושים לא מובטחים, ברכישות של פסח, ששילמו בכרטיסי אשראי וגדלו החובות לספקים בזמן שהחובות לבנקים התמעטו. קרוב עוה"ד בדיון שייצגו נושים לא מובטחים ביקשו פירוק, הייתה תחושה באוויר שצריך להיכנס בטייקון. לדעת המרצה, זה לא נכון, לא יצא כלום מפירוק, נושים לא מובטחים יקבלו אפס! מי לא ביקש פירוק? רשות המיסים. הם הבינו שהמדינה תחטוף מכה של למעלה ממיליארד שקלים, החזרי מע"מ, הפסדי חובות אבודים, דמי אבטלה, גמלת פירוק.

אמרה השופטת אלשייך שלא מאמינה באפשרות להציל את הרשת במצבה הקשה ובמצב הקמעונאות באותה תקופה. לא ידעה מה לעשות עם העובדים והספקים, נתנה הקפאת הליכים לשבועיים בלבד, יכנסו נאמנים ויראו אם יש משהו שאפשר להציל בגירעון מינימלי. על תכנית ההבראה שהוגשה לפני מס' חודשים אמרה שהיא מצוצה מהאצבע ולא הגיונית. מינתה שני נאמנים, אחד רוה"ח שהחברה ביקשה והשני המשרד של עו"ד שלמה נס. עם קבלת ההודעה, "אזעקת חירום", כינסו את כולם במשרד ושוחחו עם אותו רו"ח וזה הבהיר כי הכול ממשיך לעבוד כרגיל.

קבעו פגישת עבודה עם הנהלת החברה, יום לאחר מכן בבוקר. מנכ"ל החברה התפטר שבועיים וחצי לפני הקריסה. הוא ויתר על הכול והסכים לשתף פעולה. זה אותו מנכ"ל שהיה בתקופת הקריסה וחלק מהגורמים לא היו מוכנים לראות אותו, כמו שטראוס שלא קיבלה את הכסף שלושה שבועות קודם לכן. לא היה יותר מדי מה לעשות.

זו גם הזדמנות למתחרים ל"וודא הריגה" והציעו מחירי בדיחה. הבנקים פנו אל המשרד ושאלו אם אפשר למנות מנהל שינהל את העסק באותו הזמן, פנו למנכ"ל הריבוע הכחול שייסד את הרשת שהיה בזמנו בשנת הסתגלות, והציעו לו לנהל את העסק. בהסכם שלו היה סעיף הגבלת תחרות והיה לו אסור לעבוד בתפקיד דומה. פנו למגה כדי לבקש אישור ואלו סרבו. נשאר המשרד של עו"ד נס להתמודד לבד, הם הוציאו את ההזמנות, כל יום ניסו לעבוד על תזרים יומי.

זהו לא תיק של אדם אחד, עבדו למעלה מ30 עו"ד ורו"ח ממשרדים שונים, כולם נתנו את כל כולם. לדעת המרצה, בדיעבד, אין גם הסבר לצורה בה קרו הדברים. מדובר היה בנושא מאוד מתוקשר.