חישוב פיצויים בנזקי גוף, תרגיל לסיום שנה
מאת עו"ד נועם קוריס
מקורות:
חקיקה:
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975
תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק
ממון), תשל"ו-1976
חוק הביטוח הלאומי [נוסח
משולב], תשנ"ה-1995
פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח 1968
תקנות הביטוח הלאומי (היוון),
תשל"ח-1978
חוק לתיקון
דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד, 1961
פסיקה:
ע"א
4641/06 מנורה נ' עזבון חנא כרכבי ז"ל ואח.
ת"א (נצרת) 1216-08-08 עיזבון המנוח זרקה אלפרד ואח' נ' אלדד דוד זרקה
ואח
ע"א 6246/92 קופ"ח
כללית נ' לוי נזירה, פ"ד מט(1), 742)
ע"א 5/84 יחזקאל
נ' אליהו חברה לביטוח, מה(3)374
ע"א 610/75 אמנון רותם נ'אברהם
נוף ואח', פ"מ (1) 799
רע"א 3953/01 פרלה עמר נ'
אליהו חברה לביטוח ואח'
ע"א 140/00 עיזבון
המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים
בע"מ, פ"ד נ"ח(4) 486
דנ"א 4011/04
ודנ"א 4533/04 עיריית ירושלים ואח' נגד עזבון המנוח מיכאל אטינגר
ואח' ניתן ביום 7.12.2004
מאמרים וטבלאות היוון:
הוצאת "דון" תל אביב - (1977, 1979,
1990) שלוש מהדורות ד"ר
שמואל ילינק, ההיוון בתביעות נזיקין ולפי חוק הביטוח הלאומי
ד"ר שמואל ילינק, פיצויים לנפגעי תאונות
דרכים, הוצאת
יבנה, תל אביב 1994
א' ריבלין תאונת הדרכים – תחולת
החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 897-893 (מהדורה רביעית,
תשע"ב-2012)).
טבלת היוון 3 %
טבלת היוון כפול 3
תחשיב נזק מטעם התובעים, תאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה
השלמת עובדות והנחות שהנחתי לצורך ביצוע התרגיל:
הכנסות המנוח- ההכנסה של המנוח עמדה על
סך של 16,000 ₪ ברוטו, הוכחתי לצורך העבודה שהמנוח היה צפוי לקבל העלאה בשכרו כבר
מהחודש הקרוב, באמצעות פרוטוקול דיון השכר האחרון של המנוח בבנק לאומי, בסך של 6,167
₪ לחודש, בנוסף הנחתי שהמנוח אכן הרוויח ב'שחור' 2,500 ₪ אשר גם אותם הוכחתי, למשל
באמצעות רמת החיים או יומן השיעורים של המנוח. חישוב המס בת"ד הוא שרירותי
ועומד על לכל היותר 25% אותם יש להפחית ס' 4(א)(2) לפלת"ד, קרי שכרו של המנוח
הנו 18,500 ₪ לאחר מס. אין רלוונטיות לס' 4(א)(1) לפלת"ד.
בהתאם שווי הקופה המשותפת של בני הזוג
עומדת על סך של 25,000 ₪ לחודש. בהעדר נתונים בתרגיל, הנחתי שיום מתן פסק הדין
הינו 12.12.2017.
הנחתי שהתלויים
שלפנינו הינם גם היורשים, כתלויים עומדת להם זכות תביעה משל עצמם על הפסד תמיכת
המנוח בתקופת האשפוז ובשנים האבודות (ראה הלכת אטינגר), אך ממילא לא ניתן
לפצות פעמיים בגין השנים האבודות, כך שיש להגיש התביעות יחד
בכדי שתביעת התלויים לא תנוכה מבלי שהוגשה, ומאידך (שורה תחתונה) תביעת התלויים
תיבלע בתביעת העיזבון הכוללת בחישוב את אובדן השכר בתקופת האשפוז ובשנים האבודות,
בהפחתת הוצאות המנוח לגבי השנים האבודות, ובהתאם גם את שוויה של ידת החסכון.
ראה פס"ד ע"א 4641/06 מנורה נ' עזבון חנא כרכבי ז"ל ואח.
ראה גם ת"א (נצרת) 1216-08-08 - עיזבון המנוח
זרקה אלפרד ואח' נ' אלדד דוד זרקה ואח
תקופה ראשונה- מיום התאונה ועד ליום
הפטירה.14.4.2008- 10.10.2008 עיזבון המנוח זכאי למלוא הכנסתו הצפויה,
(16,000 שכר + 2,500 שיעורים פרטיים + 6,187 ₪ העלאה צפויה בשכר, בהפחתת שיעור המס
של עד 25% ובסך הכל 18,500 ₪ כפול 5 חודשים ו 26 ימים, קרי 108,533 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מהיום בו הייתה
אמורה להשתלם ועד ליום מתן פסק הדין. (יש מס על הריבית)
תקופה שניה- מיום הפטירה עד הגיע הבת
לגיל 18 (וגם יום פס"ד) 11.10.2008 – 12.12.2017 את שווי הקופה המשותפת נחלק ב6 שהוא
מספר הידות לתקופה זו, קרי, המנוח, שני היתומים, האלמנה, יד משק הבית ויד החסכון.
שווי כל ידה הינה 4,167 ₪. נפחית את ידת הקיום של המנוח בסכום זה ואת שכרה של רבקה
שימשיך להשתלם ויוצא לנו סך של 14,333 ₪ לחודש, או 1,576,630 ₪ לכל
לתקופה זו, עליהם יש לצרף ריבית והצמדה עד ליום ממתן פסק הדין. (יש מס על
הריבית)
את הסכומים בגין נזקי עבר שעד מתן פסק
הדין יש להצמיד למדד נכון ליום מתן פסק הדין. סכומים עתידיים אם קיימים יש להוון
(בתחשיב כאן יצאנו מנקודת הנחה שפסק הדין ניתן ב 12.12.2017 ועל כן לגבי התקופה
השניה יש להוסיף ריבית ולהצמיד למדד, עד ליום מתן פסק הדין. (יש מס על הריבית)
תקופה שלישית- מיום הגיע הבת לגיל 18
עד הגיע הבן לגיל 18. 12.12.2017 - 1.6.2020 (סה"כ 30 חודשים ו- 18 ימים),
מחשבים את הידה של חנה עד גיל 21 כשליש ועל כן מחלקים את הסך של 25,000 ₪ ל 5
ושליש לצורך חילוץ ידת הקיום 4,716, יוצא 13,784 ₪
לאחר הפחתת ידת המנוח ושכרה של רבקה, נבצע היוון כאן לפי חודשים בלבד ולפי 3%
ריבית (למרות שרק בביטוח לאומי זה מחייב ותוך קריצה להמלצותיו של וינוגרד להוריד
את הריבית בהיוון ל2% ובכך להגדיל את הפיצויים המשולמים בפועל), ראה גם 536/76
סעדה נ' חמדי 2099/94 ציון חיימס נ' איילון, כלומר בפועל יש להכפיל את הסך של
13,784 ₪ במספר 28.8678 בהתאם לטבלת ההיוון של 3% ריבית והסכום המהוון נכון ליום מתן פסק
הדין יעמוד על סך של 397,913 ₪ לאחר היוון.
תקופה רביעית הינה עד הגיע הבת לגיל
21, מ 1.6.2020 עד 12.12.2020 יש לחלק את הקופה המשותפת ל- 4.66
בלבד, (שליש בעבור חנה ושליש בעבור עומר עד גיל 21) בהפחתת ידת הקיום 5,364 ₪ של
המנוח מגיעים ל 19,636 ₪ לחודש, פחות הכנסתה של רבקה 6,500 ₪ לחודש ובסך הכל
13,136 ₪ למשך 6 חודשים ו- 11 ימים, שווה 83,682 ₪ לתקופה
זו. סכום זה יש להוון פעמיים, פעם ראשונה נהוון את התקופה עצמה, כלומר נכפיל את
הסך 13,136 ב- 5.9478 לפי טבלת ההיוון ויוצא לנו 78,130 ₪ ואז נכפיל שוב, הפעם לפי טבלת
היוון כפול 3%, כלומר נכפיל ב- 0.9151 (כשלוש שנים
מיום פסק הדין ועד תחילת התקופה) ויוצא לנו הסך המהוון ליום פסק הדין, בסך
של 71,496 ₪.
אם נוכיח תמיכה צפויה בחנה מעבר לחזקה
של גיל 21 ניתן להחשיב זאת ולהמשיך להתחשב גם בידה של חנה, כך שסכום הפיצוי יגדל
(גם לעניין עומר) בתקופה הרביעית. (פס"ד ע"א 5/87 יחזקאל אליהו)
תקופה חמישית הינה מיום 12.12.2020,
יום הגיעה של חנה לגיל 21 ועד ליום 1.6.2023, יום הגיעו של עומר לגיל 21, בתקופה
זו יש לחלק את הקופה המשותפת ל 4.33 (שליש בגין עומר בלבד), כך ששוויה של כל ידה
הינו 5,774 ₪ והסכום שיש לחשבו (ללא ידת הקיום) הינו 19,226 ₪ לחודש, בהפחתת הסך
של 6,500 ₪ משכורתה של רבקה, ובסך הכל 12,726 ₪, שיש להוון, סך של 12,726 כפול
הערך הרלוונטי בטבלת ההיון 28.8678. יוצא 367,372
₪, אז מבצעים היוון כפול בכדי להגיע לערכי יום פסק הדין, במכפלת 0.9151 לפי
טבלת ההיוון הכפול ומגיעים לסך של 336,181 ₪, בערכים מהוונים ליום
מתן פסק הדין.
תקופה שישית הינה מיום 1.6.2023 ועד
ליום 22.11.2036,
בו היה אמור המנוח להיות בן 67 ולצאת לפנסיה בהתאם לחזקה (ניתן לטעון שהמנוח היה
עובד גם עד גיל 70), בתקופה זו יש לחלק את
הקופה המשותפת ל-4, כך ששווי ידת הקיום עומדת על סך של 6,250 ₪, מהסכום שנותר
18,750 ₪ בהפחתת הכנסתה של רבקה בסך 6,500 ₪ ובהס"כ 12,250 ₪ כפול 161 חודשים
ו – 11 ימים, ובסה"כ 1,976,742 ₪ שיש להוון. כלומר להכפיל את
הסך 12,250 ₪ בערך שבטבלת ההיוון 133.0744, מגיעים לסך של
1,630,161 ₪ מהוון לתחילת התקופה ואז מבצעים היוון כפול לפי הערך שבטבלת ההיוון
הכפול 0.8626, וכך מגיעים לסכום המהוון למועד פסק הדין, 1,406,177 ₪.
תקופה שביעית הינה מיום 22.11.2036 ועד 22.11.2051, מגיל 67 של המנוח ועד
לגיל הפטירה הממוצע בישראל, 82 שנים. (אפשר לטעון גם יותר) בתקופה זו היו זכאים
בני הזוג לקבל קיצבת זיקנה לזוג בסך 1,670 ₪, בעוד קצבת הזקנה ליחיד הנה 1,114 ₪
בלבד ולאור שהאלמנה תהא זכאית לקצבת תלויים אז היא תוכל לקבל רק מחצית מקצבת
הזקנה, קרי רק 557 ₪, נחלץ את ידת הקיום לפי הקיצבה לזוג יוצא 417, כך שמההפרש
1,252.5 יש להפחית את מחצית הקיצבה שרבקה תקבל כיחיד ויוצא 695.5 ₪ בהוון ל 15
שנים, קרי כפול 144.8054 מבצעים היוון כפול ליום
פסק הדין לפי 19 שנים ויוצא 57,426 ₪, נכון ליום פסק הדין. ( אפשר
לחליפין להתייחס להפסד החלק היחסי של הקיצבה כניכוי מתוך ניכויי המל"ל שיש
לנכות מסכום הפיצוי (ניכוי מהניכוי), ראה ע"א 6246/92 קופ"ח כללית
נ' לוי נזירה, פ"ד מט(1), 742)
סה"כ לכל התקופות יוצא 3,954,356
₪
מתוך הסכומים שלעיל יש לנכות את קצבאות
המל"ל הצפויות להשתלם לתלויים, בניכוי קצבאות שהמנוח או התלויים הפסידו לאור
התאונה. (אין בעניינו לאור חישוב קיבצת הזקנה בנפרד), בהתאם לס' 320 לחוק
המל"ל מי שמקבל קצבת תלויים אינו זכאי לקצבה נוספת, פרט למחצית קצבת הזקנה,
כאשר בעניינו קצבת התלויים גבוהה יותר מקצבת השאירים ולכן נחשב על פיה.
במהלך התקופה 11.10.2008–12.12.2017,
(אלמנה ושני קטינים) זכאים התלויים לקצבת תלויים מהמל"ל, שהנה בתקופה זו 90%
מתוך ה- 75% של הסך המדווח מתוך הכנסתו של המנוח (16,000 ₪), ובסך הכל ניכוי של 10,800
₪ לחודש ולכל התקופה סך של 1,188,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה עד יום
מתן פסק הדין.
בתקופה שבין 12.12.2017 ל 1.6.2020 (אלמנה
וקטין אחד) יש לנכות את קצבת התלויים מהב"ל, שהנה בתקופה זו 80% מתוך ה- 75%
של הסך המדווח מתוך הכנסתו של המנוח, ובסך הכל ניכוי של 9,600 ₪ לחודש או סכום
מהוון לפי תקנות ההיוון של המל"ל, של 277,130 ₪
בתקופה שבין 1.6.2020 ועד 22.11.2021,
יש לנכות את קצבת התלויים, (אלמנה בגיל 40) שהנה בתקופה זו 40% מתוך ה- 75% של הסך
המדווח מתוך הכנסתו של המנוח, ובסך הכל ניכוי של 4,800 ₪, מהוונים לפי תקנות
ההיוון של המל"ל ל- 18 חודשים יוצא 84,381 ולאחר היוון כפול 79,529 ₪.
בתקופה שבין 22.11.2021 גיל 50 של
האלמנה ועד גיל הפטירה הממוצע 22.11.53 (גיל 82 שלח האלמנה) יש להפחית ניכויי קצבת
התלויים של רבקה בסך של 60% מתוך 75% מתוך המשכורת המדווחת, קרי 7,200 ₪, למשך 32
שנים, יוצא 1,775,946 ₪, ובהיוון כפול לערכי יום מתן פסק הדין 1,577,750₪.
סה"כ ניכויים בגין קצבאות מוערכות
מהמל"ל, 3,122,409 ₪ אותם יש להפחית מהפיצוי.
נזק שאינו ממון - כאב וסבל לניזוק שנפטר (לעזבון);
קיצור תוחלת חיים לניזוק שנפטר (לעזבון); פגיעה באוטונומיה; מוגבל ל 173,000 ₪ לפי ס' 4(א)(4) לפלת"ד
ובהתאם לתקנה 4 לתקנות הפלת"ד יקבע לאור הפטירה סכום שרירותי של 25 % מהסכום
המקסימלי, בסך של 43,250 ₪. אם המנוח לא היה נפטר היה צריך להוריד מהסכום
המקסימלי 1% מכל שנה מעל גיל 30 של המנוח לפי תקנה 3 לתקנות הפלת"ד
(סה"כ 157,430 ₪), ולהכפיל את ימי האשפוז (174) ב- 0.2 אחוז מהסכום הנותר.
(34.8 % X 157,430 = 54,785 ₪).אך
אירוע הפטירה אינו מאפשר גם וגם ורכיב זה יעמוד על סך של 43,260 ₪ בלבד.
עזרת
הזולת- חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי
גוף), תשכ"ד-1964 קובע כי מיטיבי נזק בתקופת האשפוז ועד הפטירה, בני המשפחה המורחבת
יהיו זכאים להחזר הוצאותיהם ותמורת זמנם, הפסדי שכר וכו' בקשר לסיוע למנוח, ולרבות
נסיעות, בתוספת ריבית והצמדה עד יום מתן פסק הדין. לחליפין, גם העזבון זכאי
להחזר בגין הוצאות המנוח על עזרת הזולת בתוספת ריבית והצמדה עד יום מתן פסק הדין,
לא ניתן לדרוש פעמיים.
על חברת הביטוח לשאת גם במלוא ההוצאות
הרפואיות, ככל והיה על המשפחה לשאת בעלויות רפואיות ו/או סיעודיות כולשהן
(מיטיבי נזק) ובתוספת ריבית והצמדה עד ליום פסק הדין. העיזבון זכאי לפיצויי
פיטורין מן המעסיק ועל חברת הביטוח לשאת גם בהוצאות הקבורה, בתוספת
ריבית והצמדה עד יום מתן פסק הדין.
שווי שירותים של המנוח כבן זוג וכהורה, להבדיל משירותי המנוח שאינם ניתנים
לכימות כמו הרעפת אהבה על בני משפחתו, הרי שקיימים גם נזקי ממון שהינם שירותי בן
זוג והורה והמנוח היה זכאי לתיתם והתלויים היו זכאים לקבלם, למשל בארוחות שהיה
מבשל, בניקיונות שהיה מבצע בבית, בהסעת ילדיו לחוגים, מתן שיעורים פרטיים לילדיו
שלו ועריכת קניות עבור כל המשפחה (ההליכה עצמה לסופר), שכעת יצטרך משהו בשכר לבצע,
בסכום מוערך של 2,000 ₪ לחודש, בהיוון עד ועד 22.11.2051 (סה"כ 34 שנים),
כלומר במכפלת 255.5783, ובסה"כ 511,157 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.
שווי ביטוח מנהלים ופנסיה- למנוח הייתה קופת פנסיה וביטוח
מנהלים אשר הייתה צריכה להיות משולמת ולהיצבר עבורו אילולא התאונה, בהעדר נתונים
נניח שהפנסיה והביטוח היו אמורים להניב למנוח קיצבה קב ועה בשווי 100% משכרו המדווח, ממועד הפנסיה ועד
יום הפטירה הצפוי (הממוצע), מיום 22.11.2036 ועד 22.11.2051, קרי סך
של 16,000 ₪ מהוון לפי 15 שנים ומהוון בהיוון כפול ליום מתן פסק הדין (19 שנים),
בסך מהוון של 1,321,088 ₪. (ראה הלכת ניסן) אפשר גם לקבוע שרירותית שהנזק
ברכיב זה הינו חלק מסויים מאובדן ההכנסה, נניח 15%.
אין להתחשב בסכום ששולם לאלמנה כדמי ביטוח חיים ואין לנכותו
מהפיצוי ועל
הסכום הפיצוי שיש לשלם לאחר ניכוי והיוון יש להוסיף שכר טרחת עורכי דין בסך של 13%
בתוספת מע"מ וכן את אגרת בית המשפט ששולמה.
ההבדלים בחישוב במידה ותאונת העבודה אינה תאונת דרכים-
1.
במידה ואין מדובר בתאונת דרכים יש להגיש את התביעה לפי
הפקנ"ז ואז להוכיח ראשית את התרשלותו של המזיק, חובת הזהירות, קש"ס וכו'
ומנגד עלולים לעמוד מול אשם תורם. במידה וימצא אשם תורם יש להפחית מהפיצוי את אחוז
האשם התורם, קרי נניח שהמנוח היה אשם בתאונה במידה של 40%, הרי שמכל נזק שנפסק
לטובתו יש להפחית 40%.
2.
בתביעה שלא לפי הפלת"ד אלא לפי הפקנ"ז לא יחושב המס
25% הקבוע שרירותית בפלת"ד והשכר יחושב כמות שהוא, ברוטו.
3.
נזק שאינו ממוני, פגיעה באוטונומיה, כאב וסבל, שירותי הורה
ובן זוג שאינם ניתנים לכימות כספי כמו הרעפת אהבה- אינו מוגבל לסכום הקבוע
בפלת"ד, בית המשפט יעשה אומדנה לאור סבלו של המנוח בעקבות התאונה, יש להניח
שרכיב זה יגדל משמעותית בתביעה לפי הפקנ"ז. ראה למשל
ע"א 9927/06 פלוני נ' מ"י, 1303/09 קדוש, 4576/08 בן צבי, 1326/07 המר נ'
עמית.
4.
בתביעה לפי הפקנ"ז גבול הניכויים יהיה עד 75% מהנזק, קרי
בהנחה ואין אשם תורם מחד ואילו הניכויים שיש לנכות יהיו גבוהים מ75% מהנזק, עדיין
יקבל הניזוק סך שלא יפחת מ 25% מהנזק.
